מלחמות גדולות, פוליטיקה קטנה, גיבורים זעירים

רבע מאה אחרי: איך התחיל הקרב הגדול בין דיסני לדרימוורקס ועל הפוליטיקה השזורה בסרטי הנמלים שלהם.

הוליווד היא שכונה קטנה בסופו של דבר, כך שלעיתים קרובות יותר מהרצוי, קורה ששני אולפנים מתחרים עובדים על סרט בעל נושא או רעיון דומה. אחד מהקרבות המרתקים בהוליווד בין שני סרטים דומים, התרחש לפני 25 שנה השבוע - באוקטובר-נובמבר 1998 - היה גם קרב קופתי, גם קרב טכנולוגי, גם ונדטה אישית ובסופו של דבר גם קרב רעיוני בין שתי פילוסופיות פוליטיות. מדובר כמובן ב ANTZ ('עבודת נמלים') של אולפני דרימוורקס ו A Bugs Lifs ('באג לייף') של אולפני פיקסאר ( עדיין לא בבעלות, אבל בהחלט תחת החסות וההפצה של אולפני דיסני). על פניו, מדובר בשני סרטים דומים להפליא: שניהם סובבים סביב חיי מושבת נמלים היררכית, גיבור אינדיבידואליסט בסביבה קונפורמיסטית, שרוצה לכבוש את ליבה של נמלה בת אצולה. אבל כמו שקורה לפעמים בסרטים מצוירים, כאלה שלכאורה מיועדים לילדים, שני הסרטים מבטאים גם פילוסופיות חיים או יותר נכון תיאוריות פוליטיות שונות לחלוטין ומעניינות כל אחת בזכות עצמה. 

אבל לפני הפוליטיקה נתחיל מקצת היסטוריה: ב 1995 פיקסאר הוציאה את 'צעצוע של סיפור' והממה את הוליווד. זה היה הסרט הראשון באורך מלא שכולו אנימציה ממוחשבת. על תקציב של 30 מ' דולר, הסרט הרוויח כמעט 400 מ' מרחבי העולם, מכר יותר מפי 5 מזה במרצ'נדייז וסרטי אנימציה ממוחשבת נוספים היו רק שאלה של זמן וכסף. אף אחד לא תאר שהסרטים השני והשלישי שיעשו בטכנולוגיה הזו יהיו כ"כ דומים וכל כך שונים בה בעת, ואולי הקרב הגדול כל כך שהתרחש כשיצאו לקולנוע בהפרש של ששה שבועות בלבד זה מזה, גרם לאנשים להתרכז בטכנולוגיה החדשה ובקרב האולפנים המתוקשר עד ששכחו לדרוש 

שנות ה-90 נחשבות ל"רנסנס של דיסני", השנים בהם האולפן חזר לימי הזוהר המונופוליסטיים בייצור ושיווק אנימציה קולנועית. אחרי בת הים הקטנה, אלאדין, היפה והחיה, מלך האריות ועוד, לא היתה שוב שאלה מי שולט בתחום. אבל את מי שהיה רק שנים ספורות קודם לכן מנהל בכיר בדיסני שאחראי באופן ישיר על לא מעט להיטי ענק, ג'פרי קצנברג כמובן, זה לא ממש עניין. הוא עזב את דיסני תוך בסכסוך מתוקשר (שהסתיים בפשרה על סך 270 מ' דולר שקיבל) והלך עם חבריו סטיבן ספילברג ודייויד גפן להקים את דרימוורקס שאחד מייעודיה הלא רשמיים היה לנשל את דיסני מעמדת המונופול בתחום. 

מי גנב למי את הרעיון? ובכן, שני הצדדים לא מכחישים שהרעיון נולד בדיסני עוד כשקצנברג היה שם בסוף האייטיז. קצנברג ידע שמצב מחלקת האנימציה קשה, והחליט שכל עובד בחברה יבוא עם רעיון לסרט. מאנימטורים ועד עובדי ניקיון - הוא דיבר עם כולם כולל כולם. הרעיונות שעלו כללו את כל הלהיטים שכבר הזכרתי, ולהיטים שעוד יבואו כמו 'הרקולס', 'טרזן', ו'פוקהונטס'. אחד הרעיונות שלא הופק היה סרט בשם Army Ants שעסק בנמלה פציפיסטית במושבת נמלים מיליטריסטית. הרעיון נדחה בזמן אמת, אבל נשאר לקצנברג בראש. 

כשאנדרו סטנטון וג'ון לסטר מפיקסאר סיימו לעבוד על 'צעצוע' הם כבר חשבו על הפרוייקט הבא: שילוב בין המשל של אזופוס "הצרצר והנמלה" ו"שבעת הסמוראים".כשקצנברג הסקרן פגש אותם ושאל כבדרך אגב "מה יהיה הסרט הבא" הם סיפרו לו בשמחה. מאוחר יותר כשגילו שדרימוורקס התקשרה עם חברת טכנולוגיה בשם PDI והכריזה על 'עבודת נמלים' כפרוייקט האנימציה הממוחשבת הראשון שלהם שתוכנן ל 1999 (מיד אחרי שיסיימו להפיק את 'נסיך מצרים' שהיה מתוכנן ל 98') לסטר ההמום התקשר לקצנברג וזעם שזה גורר את פיקסאר לונדטה האישית שלו מול דיסני. אבל דיסני לא נשארו חייבים. 

הם שיבצו את 'באג לייף' לאותו סוף השבוע בו קצנברג תכנן להוציא את 'נסיך מצרים' במטרה "להקטין" את סרט האנימציה המסורתי (בדו מימד) שיאלץ להתחרות בסרט אנימציה ממוחשבת חדשני מהיוצרים של הלהיט הגדול 'צעצוע של סיפור'. מה אתם חושבים שקצנברג עשה? נכון. נכנס למירוץ והפך את 'עבודת נמלים' לאחת העבודות המהירות בתולדות האנימציה, מתוך מטרה לא רק להוציא את הסרט ראש בראש עם באג לייף של דיסני, אלא להקדים אותם! הוא הציע לאנימטורים של PDI כסף מזומן מכיסו הפרטי (אל תדאגו לו, הוא תבע את דיסני אחרי שעזב וקיבל 270 מ' דולר בהסכם הפשרה). האינסנטיב עזר, ו'ANTZ' אכן יצא לבתי הקולנוע ב 2 באוקטובר 1998, קצת יותר מחודש לפני 'באג לייף', עם תקציב גבוה ב 15 מ' מהסרט של פיקסאר. 

איך זה שכולם חשבו על חרקים אתם בוודאי תוהים? ובכן, כשחושבים על זה, זה דווקא די הגיוני: הטכנולוגיה אמנם היתה חדשנית ומרשימה אך עדיין בחיתוליה. יצורים כמו חרקים ניתנים ל"שכפול" יחסית בקלות, ואפשר (בדומה לצעצועים) לייצר אנימציה אמינה למדי. מושבת חרקים היא גם מטאפורה כמעט מושלמת למשול משלים על חברה אנושית, או אפילו חברה תאגידית. המבנה החברתי המעמדי, התכנון והבניה שעיקרם מאמץ משותף, הצורך בניהול משאבים משותף והאתגרים הפנימיים והחיצוניים בסופו של דבר דומים מאוד לאלו שלנו. 

'עבודת נמלים' מציג בפנינו מושבת נמלים קפיטליסטית-תעשייתית עם משטר נוקשה שמגולם ע"י הגנרל מנדיבל (ג'יין הקמן), ראש הצבא, והשליט בפועל, שדואג להבהיר שהחלוקה המעמדית ודיכוי הפרט הם המפתח לשרידות המשטר. במושבה הזו עם לידתן הנמלים ממוינות בצורה שרירותית למדי להיות "פועלים", "חיילים" או "אצולה". נמלה בשם Z (וודי אלן) ממעמד הפועלים חווה משבר קיומי עמוק, ניתוק רגשי מעבודתו ותוך כדי התאהבות בנמלה הנסיכה באלה (שרון סטון) הוא מוצא את עצמו מנהיג מרד של הפרולטריון כנגד הדיכוי. בעולם של ANTZ אין אויב חיצוני, אלא רק גנרל עם שאיפות אוטוריטריות.

וכן, אם זה מזכיר לכם את התיאוריות של קארל מרקס, אתם לא לבד. סביבת העבודה יצרנית, המתועשת והדכאנית (עמוסת שלטי וסמלי "מוטיבציה"), מבני חברתי מעמדי מובהק ושירוריתי, ניכור של הפועל מעבודתו והרחקתו מתוצריו כמו גם מעמד שליט בורגני המדכא באמצעים אידיאולוגיים ומוסדיים המנציחים את עליונותו - זה הבסיס הרעיוני עליו נחה עלילת 'עבודת נמלים'. אם מרקס היה מבקר סרטים הוא כנראה לא היה מרוצה שבסיום לא באמת מוצע סדר חברתי חדש אחרי ההפיכה, אלא סוף פתוח שאחריו לא ברור מה יבנה.

'באג לייף' נשען גם הוא על נמלה פועלת אינדיבידואליסטית ויזמית בשם פליק, גם הוא חלק מחברה מעמדית (יש מעמד 'אצולה') אלא שהאויב בסרט הנמלים של פיקסאר הוא החגבים, כלומר אויב חיצוני לקהילה, או אם תרצו קולוניאליזם. החגבים מנצלים את הנמלים הפועלות וגוזלים בכח את עמל עבודתן. הקולוניאליזם הדכאני הוא זה שגורם לחבריו של פליק להתעלם משיטות הניהול היעילות שלו ומההמצאות הטכנולוגיות שלו שנועדו לשפר את חיי הנמלים. אבל אם יש תיאוריה חברתית-פוליטית ש'באג לייף' שם את עלילתו בחיקה, היא זו של איין ראנד, המקדשת אינדיבידואליזם ויוזמה של הפרט. 

למרות שבסופו של דבר הדיכוי גם כאן מתבסס על “הפרד ומשול”, המאבק מצריך כוחות משותפים ואף כולל חרקים מחוץ למושבה, הסדר החברתי בסיומו מאשש את שגשוגה של החברה על ידי יוזמות של פרטים בעלי כשרון יוצא דופן, והסדר המעמדי שביסודה. באחד הרגעים המותחים בסרט, הדבר בולט שהנמלים הפועלות לא יוצאות נגד החגבים כשחייו של פליק בסכנה, אלא רק כשאלה של הנסיכה (מעמד האצולה) עומדים על הכף. 

בסופו של דבר 'עבודת נמלים' שעלותו הסתכמה בכ 60 מ' דולר (לא מעט בגלל קאסט הדיבוב המרשים שכלל את וודי אלן, שרון סטון, סילבסטר סטאלון, ג'ין הקמן, ג'ניפר לופז, כריסטופר ווקן ודני גלובר) זכה לביקורות אוהדות והכניס כ 172 מ'. לא הצלחה ענקית, אבל גם לא כשלון. 'באג לייף' התקבל באהדה גדולה יותר אצל הקהל, עלה כ 45 מ' והכניס כ 360 מ'. אבל למרות ששני הסרטים לא נחשבים להצלחות גדולות בשני האולפנים. אבל קרב האנימציה הרעיוני והכלכלי של דיסני ודרימוורקס לא נגמר בנמלים: בקרב הייצורים ב 2001  'שרק' של דרימוורקס לא רק נתן קרב צמוד ממש ל'מפלצות בע"מ' של פיקסאר (הוא גם על פי רוב סרט האנימציה המשפיע ביותר במאה הנכחית ששינה לחלוטין את האופן בו נכתבים סרטים כאלה היום).  בקרב הספארי של  2005 'מדגסקר' של דרימוורקס היה המנצח הגדול מול "ג'ונגל סיטי" של דיסני (ג'ונגל מה? אתם שואלים.. ובכן, בדיוק!). 'נימו' של פיקסאר ניצח בענק בקרב המצולות מול 'תפוס ת'כריש' ו'רטטוי' הביס במרוץ העכברים את 'החיים בזרם' שדרימוורקס עשתה עם אארדמן. 

25 שנה אחרי אפשר לראות ללא קושי את הפגמים הטכנולוגיים והקולנועיים הרבים שיש בשני הסרטים. ב'עבודת נמלים' שהופק בלו"ז בלתי אפשרי זה בולט אפילו יותר. אבל קשה שלא להתרשם מהיכולת לתקשר פילוסופיות חברתיות מורכבות מאוד בסרטי ילדים שנדמים  פשוטים כלפי חוץ. שני הסרטים (בעיקר זה של דרימוורקס) מאתגרים את הצופה המעוניין בכך להרהר במהות האינדיבידואליזם, ביחס בין יזמות לטובת הכלל, בדיכוי המובנה בחברה הקפיטליסטית-תעשייתית המודרנית (בהיבט הזה בעיקר 'ANTZ' מצטרף לגל העצום של סרטי "החיים שלך הם שקר" שאפיין את סוף המילניום) ומציעים בידור עם לא מעט ערך מוסף לילדים וגם להורים.